<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימן ק'</h1>
<h2>דף מו.</h2>
כל זמן שעוסקין בבצק אינו בא לידי חימוץ ואם הגביה ידו ממנה ושהה עד שמשמיע קול כשמכין עליה כבר החמיץ ותשרף ואם אין קולה נשמע אם שהה כדי הילוך מיל תשרף. היו שתי עיסות אחת קולה נשמע והאחרת אין קולה נשמע והגביהו היד מהן כאחת שתיהן ישרפו והרי הן חמץ גמור.
<h2>דף מח:</h2>
ושיעור הקמח שלשין בבת אחת שיעור חלה שהיא שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה בין ללוש בין לערב אבל יותר משיעור זה אסור שאין איש ואשה יכולין לשמור יותר משיעור זה. ועל כן צריכות הנשים להזהר שלא יקחו שתי מודיאות כאחת. ושאלו את הר"מ נ"ע על מה אנו סומכים בזה המלכות ללוש יותר מעשרון בפסח והשיב מגו שרבינו יצחק חסיד התיר לפי שהתנורים שלנו גדולים הם ועל זה אנו סומכים. וכשלשין לצרכו הוא עומד ואינו מניח ללוש כי אם מדה אחת לבדה ולאפותה מיד וכן הכל ע"כ. ודוקא כי קפדינן שלא ללוש יותר משיעור זה כשהוא לש מודיאות הרבה ומצרפן בסל אבל אם לש רק מודיא אחת אין לו לצמצם כ"כ שמא לא יהיה בה שיעור לברך יברך ברכה לבטלה וכן דעת הראב"ד ז"ל שצריך להוסיף הוועודות שהם שתי ביצים ושביעית ביצה וכתב הר' סעדיה ז"ל שאין מוסיפין שמא יבא לידי חימוץ ואין פוחתין דפטר ליה מחלה. והריא"ג ז"ל כתב מיפחת פחתינן דהא אמר רב יוסף הני נשי דידן נהגו למיפא קפיזא קפיזא פי' ג' לוגין והלכה כר' אליעזר שהסל מצרפן והר"ת והר"ש אחיו ז"ל כתבו מותר לנדות אותן בני אדם שגודשין מדותיהן בפסח ומעמידין עצמן בספק כרת. וכן נהגו שלא לגדוש. פי' גדישה היא התוספת שעולה למעלה מן המדה כמו גדיש. ובהלכות חלה נתבאר כל זה בארוכה בע"ה.
כל זמן שעוסקין בבצק אינו בא לידי חימוץ ואם הגביה ידו ממנה ושהה עד שמשמיע קול כשמכין עליה כבר החמיץ ותשרף ואם אין קולה נשמע אם שהה כדי הילוך מיל תשרף. היו שתי עיסות אחת קולה נשמע והאחרת אין קולה נשמע והגביהו היד מהן כאחת שתיהן ישרפו והרי הן חמץ גמור.
